מכללת רֵמֵדִי להומאופתיה קלאסית, המרכז לרפואת הרמב"ם.

מאת: גיא טידור RCHom, מנהל מכללת רֵמֵדִי וראש מחלקת פילוסופיה.

מאמר שני בסדרה על ההכנה ההומאופתית, דילולים אולטרה־גבוהים ופּוֹטֵנְטִיזַצְיָה

"הקושי אינו ברעיונות החדשים, אלא בהיחלצות מן הרעיונות הישנים" – ג'ון מיינרד קיינס.

זהו המאמר השני בסדרת המאמרים שלנו על הפן המחקרי שנוגע להכנות ההומאופתיות. במאמר הראשון עסקנו במחקר שבדק האם ניתן לזהות בהכנות אולטרה-מדוללות תבניות, איכויות או עקבות מבניות הקשורות לחומר המקור-במחקר הנתון נבדקו הכנות מזהב (Aurum Metallicum)[2].

הפעם נבחן מחקר נוסף שנערך על שתי הכנות נפוצות מאד: Arnica montana ו- Rhus Toxicodendron.

צמח הארניקה על יישומיו הרבים, מוכר לרבים גם מחוץ לעולם ההומאופתיה. צמח הרוסטוקס מוכר לכל איש מקצוע מתחום רפואת הצמחים ולכל הומאופת כמעט מן השלבים הראשונים של לימוד המטריה מדיקה (ספר התרופות). שני צמחים אלו הם מבעלי השכיחות והשימוש הגבוהים ביותר בקרב הרפואה העממית בתרבויות רבות ושונות. המחקר שנדון בו במאמר, לא בא לבחון את יכולות ההשפעה הרפואיות של ההכנות ההומאופתיות המופקות משני הצמחים; במאמר אנחנו ניגשים לחקור שאלות קדומניות, עמוקות ובסיסיות יותר:

האם הכנה הומאופתית בעלת תהליכי דילול רבים היא באמת רק "מים", או שהיא מחזיקה באיכות מדידה ברמה הפיזיקלית-מבנית?

זו שאלת השאלות שתשנה את השיח בין ההומאופתים לאנשי המדע והרפואה.

למצער, הביקורת העיקרית על ההומאופתיה, זו שחוזרת שוב ושוב וכמעט תמיד באותו ניסוח שטחי, היא טענת ה"מים": "אין שם כלום", "אין חומר ולכן אין מה לבדוק".

כאן מתחילה הבעיה של הטיעון הזה: הוא נשמע מדעי, אך במקרים רבים הוא אינו מתנהג כמדע. הטיעון מתחיל ונגמר בחישוב מתמטי של הדילול, מבלי לבדוק בפועל את תהליך השלם על שלביו, ומבלי לבדוק בפועל מה קורה לתמיסה לאחר תהליך ההכנה ההומאופתי.

מדע נקי אינו אמור לטעון: "לפי החישוב הכללי שלי לא יכול להיוותר דבר בתמיסה ולכן איני צריך לבדוק".

מדע טהור אמור לטעון: "בואו נבדוק בפועל".

וזה היה קו המחשבה של החוקרים במחקר שנעסוק בו כאן.

החוקרים עצמם מציבים את המחקר בתוך השדה הרגיש והטעון של תמיסות בדילולים אולטרה-גבוהים, Ultra-high diluted solutions. הם מצהירים כבר בפתיח למאמר על שניות המחלוקת בנושא והנגיעה בתחום בוסרי מבחינה מדעית. לכן לבדיקה כאן אין כל נגיעה אמונית אלא בדיקה אמפירית:
"האם קיימים עקבות מולקולריים גם מעבר למספר אבוגדרו? האם ניתן לזהות בתמיסות הללו תכונות מולקולריות וחשמליות?"; כלומר, האם יש כאן מערכת פיזיקלית שיש לה התנהגות מדידה, או שבדילולים גבוהים שכאלו מדובר בממס רגיל ללא שום חתימה ייחודית מזוהה[1].

על מנת לענות על השאלות הללו, במחקר התמקדו בשני צירים מרכזיים ומקצועיים:
hydrogen bonding -רשת קשרי המימן של המים-אלכוהול, כלומר ההכנה ההומאופתית.
impedance– האופן בו התמיסה ההומאופתית מגיבה לגירוי חשמלי משתנה.

כאן מתחיל הדיון האמיתי. לא בסיסמאות או בריחה מדיון תקף, אלא חקירה ומדידה של תכונות פיזיקליות: ספקטרום, אימפדנס, תגובה חשמלית, שינוי מבני, תבניות של קשרים בין-מולקולריים.

מילון מונחים קצר לנוחות קריאת המאמר:

רֵמֵדִי- ההכנה ההומאופתית הניתנת למטופל. היא מיוצרת מחומר מקור שעובר תהליך של דילול מדורג ופּוֹטֵנְטִיזַצְיָה. הרֵמֵדִיס מופקות ממינרלים, צמחים ובע"ח.

פּוֹטֵנְטִיזַצְיָה- תהליך ההכנה ההומאופתי, הכולל כתישה, חיכוך, דילול בשלבים וטלטול והקשה חזקים ומבוקרים בכל שלב. מטרת המחקר היא לבדוק אם תהליך זה יוצר בתמיסה תכונות מדידות שאינן קיימות בדילול רגיל. ע"פ התאוריה ההומאופתית, ככל שיש יותר תהליכים העוצמה של הרֵמֵדִי עולה.

O–H– הקשר הכימי שבין אטום חמצן לאטום מימן. קשרים כאלה קיימים הן במולקולות מים והן במולקולות אלכוהול. תנודות הקשר הזה נמדדות באמצעות קרינת אינפרא-אדום.

H–O–H– המבנה של מולקולת מים: שני אטומי מימן המחוברים לאטום חמצן. החוקרים מדדו גם את תנועת הכיפוף של מולקולת המים, כדי ללמוד על סביבתה ועל קשריה עם מולקולות אחרות.

קשרי מימן- קשרים חלשים יחסית הנוצרים בין מולקולות מים ואלכוהול. הם משפיעים על האופן שבו המולקולות מסתדרות, נעות ומגיבות זו לזו בתוך התמיסה.

אימפדנס- מדד המתאר כיצד התמיסה מתנגדת ומגיבה לזרם חשמלי משתנה. שינוי באימפדנס עשוי להצביע על שינוי באופן שבו יונים ומולקולות נעים ומאורגנים בתמיסה[6].

ספקטרוסקופיה- שיטה מדעית הבודקת כיצד חומר מגיב לקרינה בתדרים שונים. דפוס הבליעה שמתקבל מאפשר ללמוד על הקשרים הכימיים, התנועות המולקולריות והארגון של החומר הנבדק[5].

Mid-IR– התחום האמצעי של קרינת האינפרא-אדום. הוא משמש לבדיקת תנודות של קשרים כימיים, ובהם מתיחת קשרי O–H וכיפוף מולקולות מים.

Far-IR– התחום הרחוק של קרינת האינפרא-אדום. הוא רגיש יותר לתנועות משותפות של מולקולות ולאינטראקציות ביניהן, ולכן יכול לספק מידע נוסף על הארגון והאנרגיה של המערכת.

מה באמת קורה בתהליך ה"דילול"?

אחת הטעויות הנפוצות ביותר ביחס להומאופתיה היא השימוש במילה "דילול" כאילו וזו מתארת את תהליך ההכנה של הרֵמֵדִיס ההומאופתיות.

רֵמֵדִי הומאופתית (הכנה הומאופתית) איננה רק חומר שדולל שוב ושוב במים.
זהו תהליך הכנה מורכב, מסודר ומדויק הכולל דילול, ניעור, חיכוך, כתישה, טלטולים, מעבר בין שלבים ולעיתים גם תהליכי הכנה ראשוניים ומורכבים של ייצוב חומר המקור.

לתהליך המלא הזה קוראים פּוֹטֵנְטִיזַצְיָה, מלשון מיצוי הפוטנציאל הטמון בחומר המקור. התהליך הזה באופן מוחלט איננו תהליך רגיל של דילול פשוט. מטרת התהליך היא הוצאת יכולות השפעה עדינות, עמוקות וחדשות מתוך חומר המקור, כאלו שלא מתגלות במצבו הגולמי הרגיל.

ד"ר סמואל האנמן העלה את הטענות האלו כבר לפני יותר ממאתיים שנה. גם הוא החל את מחקריו הרפואיים על חומרים גולמיים ואט אט אחל למזער אותם על מנת להפחית בתופעות הלוואי שלעיתים היו מסוכנות. במשך שנים, טענותיו נשמעו מוזרות לרבים, אולי אפילו בלתי מתקבלות על הדעת. אבל היום, במאה ה-21, כבר יש ברשותנו מכשור חדיש שמסוגל לבדוק תכונות פיזיקליות, חשמליות וספקטרליות של תמיסות, ברמות עדינות מאד (אולטרה-דילולים), וכעת אנחנו מתחילים להגיע למסוגלות לבדוק בפועל את ה רֵמֵדִיס ההומאופתיות.

לכן, השאלה לפנינו צריכה להיות מוכרעת במדידה ולא בדיבור שטחי ומבטל.

המחקר

המחקר בו נדון פורסם בשנת 2026, בביטאון Indian Journal of Research in Homoeopathy, תחת הכותרת:

Indian Journal of Research in Homoeopathy. 2026;20(1):17–29. DOI: 10.53945/2320-7094.2354.

Investigation of molecular footprints in ultra-high diluted homoeopathic solutions of Arnica montana and Rhus toxicodendron through combined infrared and impedance spectroscopy

בתרגום חופשי: חקירת עקבות מולקולריים בתמיסות הומאופתיות אולטרה-מדוללות המופקות מהצמחים ארניקה ורוסטוקס באמצעות שילוב של ספקטרוסקופיית אינפרא אדום וספקטוסקופיית אימפדנס[1].

צוות המחקר כלל חוקרים מתחומי מדעי האלקטרוניקה והטלקומוניקציה, מכניקה יישומית, מדעי הבריאות והמחקר ההומאופתי. החוקרים השתייכו בין היתר למכון ההודי למדע והנדסה בשיבפור, אוניברסיטת כלכותה והמועצה המרכזית למחקר בהומאופתיה של הודו. הרכב הצוות הותאם לאופי המחקר: אפיון פיזיקלי-כימי של תמיסות באמצעות מדידו ספקטרליות וחשמליות[1].

שאלת המחקר נוסחה במונחים אמפיריים: האם הכנות אלכוהוליות אולטרה-מדוללות של ארניקה מונטנה ושל רו0-טוקסיקודנדרון מציגות הבדלים שיטתיים וברי מדידה בתכונות המולקולריות והחשמליות שלהן, ובייחוד ברשת קשרי המימן ובאימפדנס[1]?

החוקרים השתמשו בשתי משפחות מדידה בלתי תלויות זו בזו: ספקטרוסקופיית אינפרא0-אדום, הרגישה לסביבה התנודתית של קשרים מולקולריים; וספקטוסקופיית אימפדנס, הבוחנת את תגובת התמיסה לאות חשמלי משתנה בתדר. המהלך המחקרי החשוב הוא השילוב ביניהן: לא רק איתור שינוי בכל מדד בנפרד, אלא בדיקה אם התוכנית החשמלית והתבנית הספקטרלית משתנות בהתאמה לאורך דרגות הפּוֹטֵנְצְיָה[1].

המחקר מומן בידי המועצה המרכזית למחקר בהומאופתיה בהודו (CCRH), גוף מחקר ציבורי אוטונומי הפועל תחת משרד AYUSH של ממשלת הודו. כמה מן החוקרים היו קשורים למועצה במסגרת תפקידיהם המקצועיים; פרטים אלה דווחו בפרסום המקורי.

מה נבדק בפועל

הדגימות במחקר היו הכנות אלכוהוליות אולטרה-מדוללות של שתי רֵמֵדִיס צמחיות: ארניקה מונטנה המסומנת באותיות AM, ורוס טוקסיקודנדרון המסומנת באותיות RT. המחקר בחן שתי פּוֹטֵנְצְיוֹת, כאשר הממצאים הבולטים ביותר דווחו בפּוֹטֵנְצְיוֹת הגבוהות 1M ו- 200ch [1].

החוקרים עקבו אחר שלושה סוגיים עיקריים של נתונים:

1. התגובה החשמלית של התמיסה- באמצעות אימפדנס כתלות בתדר.
2. מאפייני התנודות של O-H (חמצן ומימן) ושל כיפוף מולקולת H-O-H באמצעות ספקטרוסקופיית אינפרא-אדום בתחום הבינוני והרחוק.
3. הקשר בין שתי קבוצות הנתונים- האם שינוי חשמלי מלווה בשינוי ספקטרלי המיוחס לרשת קשרי המימן[1].

מבחינת המתודה, זהו יתרון מהותי. אימפדנס ו-IR אינם מודדים תופעה באותה הדרך.
כאשר שני ערוצי מדידה שונים מציגים מגמה מתואמת, מתקבלת תמונה רחבה יותר של המערכת מאשר במדידה בדרך אחת.

המכשור במחקר ומה הוא מודד

ספקטרוסקופיית אינפרא-אדום: הסביבה המולקולרית של המים והאלכוהול

ספקטרוסקופיית אינפרא-אדום מודדת את בליעת הקרינה בתדירויות המתאימות לתנודות של קשרים כימיים. את הספקטרום מציגים בדרך כלל לפי מספר גל, ביחידות  cm⁻¹. מיקום הפס, רוחבו ועוצמתו מושפעים לא רק מסוג הקשר הכימי, אלא גם מן הסביבה המולקולרית שבה הוא נמצא[5]

במערכות מים-אלכוהול יש חשיבות מיוחדת לשני תחומי תנודה:
O–H stretching  שמודד את מתיחת הקשר בין החמצן למימן;
ו-H–O–H bending  שמודד את כיפוף הזווית של מולקולת המים. התנודות האלה משמשות במחקר הפיזיקלי של מים כמדדים רגישים לסביבת קשרי המימן. תדירות המתיחה והכיפוף, וכן צורת הפס הספקטרלי, משתנות בהתאם לחוזק הקשרים, לצימוד בין מולקולות ולארגון המקומי של הרשת. [4]

המינוחים מורכבים אולי לקורא שאינו בקיא בתחום, ועדיין חשוב שנזכיר אותם כאן.
חשוב לדייק: הספקטרום לא “מצלם” מבנה מולקולרי קבוע. הוא מספק חתימה של התפלגות מצבים ותנודות במערכת. לכן שינוי שיטתי בפסי O–H או H–O–H מעיד על שינוי בסביבה המולקולרית הממוצעת שבה נמצאות מולקולות המים והאלכוהול בזמן המדידה[4].

המחקר השתמש גם ב-Mid-IR  וגם ב-Far-IR.
תחום ה-Mid-IR הוא תחום רגיש במיוחד לתנודות פנימיות של קשרים, ובהן מתיחת O–H וכיפוף H–O–H.
תחום ה-Far-IR מספק מידע משלים על תנועות קולקטיביות ואינטראקציות בין-מולקולריות בתדרים נמוכים יותר[5].

ספקטרוסקופיית אימפדנס: התגובה החשמלית של התמיסה

אימפדנס הוא מדד המתאר כיצד חומר או תמיסה מגיבים לזרם חשמלי משתנה. הוא מסומן באות Z וכולל שני מרכיבים: האחד מתאר את ההתנגדות הישירה למעבר הזרם, והשני מתאר תגובות נוספות של המערכת, כמו אגירה ושחרור של מטען והשהיה בתגובה החשמלית. לכן מדידת אימפדנס אינה בודקת רק כמה זרם עבר בתמיסה, אלא גם כיצד היא מגיבה כאשר משנים את תדירות הזרם [3,6].

בספקטרוסקופיית אימפדנס מעבירים דרך התמיסה אות חשמלי חלש בטווח של תדרים, ומקבלים גרף המתאר כיצד התגובה החשמלית של התמיסה משתנה עם התדר[3,6]. בתמיסות, התוצאה רגישה למוליכות יונית, לקיטוב, לקיבוליות, לתנועת נושאי מטען ולאינטראקציה שבין הנוזל לממשק האלקטרודה[3].

היתרון בשיטה זו למחקר הנוכחי הוא רגישותה להתנהגות הדינמית של המערכת. שתי תמיסות בעלות תיאור כימי כללי דומה עשויות להציג תגובת תדר שונה אם ניידות היונים, הקיטוב או הארגון הבין-מולקולרי שלהן שונים. זו אינה מדידה של “כמה חומר מקור נשאר”, אלא של האופן שבו התוצר הסופי מתנהג כמערכת חשמלית.

בקיצור, החוקרים בחנו את התמיסות משני כיוונים משלימים: כיצד הן מגיבות לזרם חשמלי, וכיצד המולקולות שבהן מאורגנות ומגיבות לקרינת אינפרא-אדום.

תוצאות המחקר

המחקר מדווח על ארבעה ממצאים מרכזיים:

עלייה באימפדנס. עם העלייה בפוטנציה נרשמה עלייה באימפדנס בשתי סדרות הדגימות[1].
AM: ‎+93.9% | RT: ‎+49% [1]

בפּוֹטֵנְצְיוֹת הגבוהות: ב-200C וב-1M נמצאה התאמה בין דפוס השינוי החשמלי לבין השינויים הספקטרליים. שתי שיטות המדידה סיפקו אפוא ממצאים משלימים, שאותם פירשו החוקרים כחלק מאותה התארגנות מחדש של רשת קשרי המימן[1].

שינוי בקשרי המימן: לפי ניתוח ה-Mid-IR ככל שהפּוֹטֵנְצְיָה עלתה, השתנה האופן שבו מולקולות המים והאלכוהול נקשרו והסתדרו זו ביחס לזו (ונזכיר שמדובר באולטרא-דילולים). החוקרים פירשו זאת כעדות להתארגנות מולקולרית שונה של התמיסה במהלך הפּוֹטֵנְטִיזַצְיָה[1].

שינוי בתחום ה- Far-IR: במדידות נמצא שינוי בשטח הפס הקשור לתנועות הסיבוב המוגבלות של מולקולות המים. החוקרים פירשו את השינוי כהבדל באופן שבו האנרגיה מאורגנת ברשת קשרי המימן של התמיסה[1].
AM: 29.8% | RT: 65.2% [1].

בסיכום המאמר כתבו החוקרים כי נצפו הבדלים מובחנים בפרמטרים הספקטרליים והחשמליים, וכי הממצאים מצביעים על תכונות מבניות ומולקולריות הנשמרות למרות הדילולים הקיצוניים.[1]

“Distinct variations in spectral and electrical parameters … structural and molecular traits despite extreme dilutions.”

משמעות הממצא: ככל שתהליך הדילול והפּוֹטֵנְטִיזַצְיָה התקדם, התמיסות לא הפכו למערכת חסרת מאפיינים מדידים. להפך: בפּוֹטֵנְצְיוֹת הגבוהות ניכרו שינויים שיטתיים בקשרי המימן ובאופן שבו מולקולות המים והאלכוהול מאורגנות זו ביחס לזו.

במילים אחרות, העלייה בפּוֹטֵנְצְיָה לא לוותה במחיקה של החתימה הפיזיקלית, אלא בהתארגנות מולקולרית שונה- ממצא התומך במסקנת החוקרים כי גם בדילולים קיצוניים נשמרות בתמיסות תכונות מבניות ומולקולריות[1].

מדהים.

ועוד, בדיון כותבים החוקרים במפורש שההבדלים בתגובת האימפדנס מצביעים על:
“distinct molecular footprints for each solution”
חתימות מולקולריות מובחנות לכל אחת מן התמיסות. הם אף מתארים השפעה ייחודית של כל הכנה הומאופתית על רשת הממס:
“medicine-specific perturbation of the solvent network”.

מדהים.

מדוע הביטוי "רק מים" אינו תיאור מדעי

הביטוי “רק מים” מערבב בין שתי שאלות שונות: שאלת ההרכב הכימי ושאלת המצב הפיזיקלי של המערכת. נוסחה כימית כללית אינה אפיון מלא של תמיסה. היא אינה מתארת את המוליכות, את האימפדנס, את התגובה הספקטרלית, את מצב הממשקים או את סביבת קשרי המימן.

גם מספר אבוגדרו עונה על שאלה מוגדרת מאד: מהי התוחלת למספר מולקולות חומר המקור לאחר סדרת דילולים אידאלית. הוא אינו קובע מראש את ספקטרום האינפרא-אדום של התוצר, את התגובה החשמלית שלו או את מכלול המרכיבים והממשקים שנוצרו במהלך ההכנה. לכן חישוב הדילול אינו יכול להחליף אפיון ניסויי של הדגימה הסופית.

יתרה מכך, הדגימות במחקר אינן "מים טהורים", אלא מערכות הידרו-אלכוהוליות שעברו פרוטוקול הכנה מוגדר. השאלה המחקרית הרלוונטית היא האם היסטוריית ההכנה הזאת מלווה בתכונות הניתנות למדידה. במחקר הנוכחי התשובה הייתה חיובית ביחס לפרמטרים שנבדקו: נמצאו מגמות חשמליות וספקטרליות מובחנות לאורך סדרות הפּוֹטֵנְצְיָה.

מכאן שהטענה “אין מה לבדוק מפני שלא אמור להישאר חומר” מחמיצה את מושא המחקר. המדידה אינה מבקשת רק לספור מולקולות של חומר המקור; היא מאפיינת את התוצר כולו. עמדה מדעית מתחילה במדידה של הדגימה הקיימת, ולא בהחלפת המדידה בהנחה מוקדמת על מה שמותר לה להראות.

מים אינם רק נוסחה: רשת דינמית של קשרי מימן

מים נוזליים אינם מבנה סטטי ואחיד. מולקולות המים יוצרות רשת דינמית של קשרי מימן הנבנים ונשברים ללא הרף. חוזק הקשרים, זוויותיהם, הצימוד התנודתי והסביבה המקומית מושפעים מטמפרטורה, ממומסים, מאלכוהול, מממשקים ומתנאי ההכנה. לכן ספקטרוסקופיה תנודתית מסוגלת להבחין בין סביבות מימיות שונות גם כאשר H₂O הוא המרכיב המרכזי בכולן. [4]

בתמיסה של מים ואלכוהול, גם מולקולות האלכוהול יוצרות קשרי מימן ומשפיעות על האופן שבו המולקולות מסתדרות זו ביחס לזו. לכן החוקרים בדקו גם את תנודות קשרי ה-O–H  וגם את כיפוף מולקולת המים, כדי לקבל תמונה רחבה יותר של הארגון המולקולרי בתמיסה[4].

כאשר משתמשים כאן במונח “מבניות”, הכוונה היא לא בהכרח למבנה קשיח וקבוע כמו בגבישים. הכוונה היא לדפוס מדיד של ארגון מולקולרי, תנודות, אינטראקציות ותגובה חשמלית. זה שימוש מדויק יותר במונח: מבניות כתכונה של מערכת דינמית, כפי שהיא מתבטאת בפרמטרים פיזיקליים.

רֵמֵדִי כמערכת פיזיקלית מאורגנת

המאמר הראשון בסדרה, שעסק בזהב (Aurum Metallicum)[2], בחן את ההכנה מן הכיוון הננו-מבני: האם ניתן לזהות תבניות ואשכולות גם בפּוֹטֵנְצְיוֹת גבוהות[2]. זהו מחקר חשוב והמאמר בא להנגיש אותו לקורא. המחקר הנוכחי משלים את התמונה מכיוון אחר. הוא אינו מתמקד בהדמיה של חלקיקי חומר המקור, אלא בתגובה החשמלית ובספקטרום התנודתי של מערכת המים-אלכוהול.

שני הכיוונים מעבירים את הדיון מן השאלה היחידה “כמה חומר נשאר?”, שאלה שאט אט מאבדת מהבלעדיות שהיא החזיקה, אל שאלה רחבה יותר: אילו תכונות יש לתוצר הסופי לאחר תהליך ההכנה? זו השאלה המקובלת בכל תחום של אפיון חומרים: לא רק הרכב החומר, אלא גם המבנה, הממשקים, הדינמיקה וההתנהגות בתנאי מדידה.

המחקר על שני הצמחים ארניקה ורוסטוקס מציע לתאר את הרֵמֵדִי, לפחות ברמת האפיון המעבדתי, כמערכת בעלת חתימה חשמלית וספקטרלית. הוא אינו מציג עדיין מודל מיקרוסקופי מלא המסביר כיצד נוצרה החתימה; תרומתו היא בזיהוי דפוס מדיד ובקישור בין שני ערוצי מדידה שונים. לשם עוד נגיע.

תהליך ההכנה כמשתנה ניסויי

רֵמֵדִי הומאופתית היא תוצר של פרוטוקול מסודר: חומר מקור הנבדק באדיקות (אדיקות וקפדנות רבה יותר בכל המדובר בצמחים ובע"ח), הכנה ראשונית, דילולים מדורגים, טלטולים והקשות (סוקוסיות), כלי קיבול, ממס ומעבר בין פּוֹטֵנְצְיוֹת (תהליכי העצמה). מבחינה מחקרית, הפּוֹטֵנְטִיזַצְיָה איננה הערת שוליים אלא המשתנה התהליכי המרכזי.

במדעי החומרים ידוע כי תכונות של מערכת תלויות לא רק בהרכב הכולל שלה אלא גם בהיסטוריית העיבוד. ערבוב, חיכוך, גזירה, מגע עם ממשקים וסדר הפעולות יכולים להשפיע על גודל חלקיקים, פיזור, קיטוב ותכונות ספקטרליות. מכאן נובע שהשוואה רצינית צריכה להתייחס לפרוטוקול ההכנה עצמו, ולא לצמצם אותו למילה “דילול". רֵמֵדִי הומאופתית, הכנה הומאופתית איננה רק דילול.

המחקר הנוכחי מייחס את השינויים שנצפו לתהליך הפּוֹטֵנְטִיזַצְיָה. הוא כלל גם כמה קבוצות ביקורת, ובהן אלכוהול שעבר טלטול וניעור (סוקוסיה), אלכוהול שלא עבר סוקוסיה, מים אולטרה-טהורים ואתנול אבסולוטי[1]. כדי לחזק את התמונה המחקרית יהיה צורך כעת בשחזור בלתי תלוי של הממצאים, באמצעות אצוות ויצרנים נוספים, קידוד עיוור, בקרה קפדנית על כלי הקיבול ותנאי האחסון, ומדידות חוזרות במעבדות שונות.
זהו ההמשך המדעי המתבקש של ממצא ראשוני ומעניין: לא דחייתו מראש, אלא העמדתו למבחנים מחמירים יותר.

מה נדרש למעשה מהשיח המקצועי?

ביקורת מדעית רצינית אינה מסתפקת בתווית “רק מים”. עליה להתמודד עם מערך הניסוי, עם הבקרות, עם עיבוד הנתונים ועם האפשרות לשחזר את התוצאות. אם קיימת השגה על המסקנות, מקומה בניתוח הספקטרום, בתנאי המדידה, במודל החשמלי או בתכנון מחקר משופר.
עם הממצאים החדשים, נשים כעת מאחורינו עשרות שנים של דיון עקר ושטחי ונתמקד בהגעה אל האמת.

התגובה המקצועית לממצא בלתי צפוי אינה סגירת הדיון, אלא ניסוח מבחן מדויק יותר. במקרה הזה השאלות ברורות: האם ניתן לשחזר את העלייה באימפדנס? האם אותן מגמות מופיעות בדגימות מקודדות ובעיוורון? האם השינוי נשמר בין אצוות שונות, יצרנים שונים ומעבדות שונות? האם ניתן לקשור את דפוסי ה-IR  למודל פיזיקלי עקבי? אלה שאלות מחקריות, והן מעניינות הרבה יותר מן הסיסמה שאמורה הייתה לסיים את הדיון עוד לפני שהחל.

לסיכום

המחקר על ארניקה מונטנה ועל רוס טוקסיקודנדרון בחן הכנות אולטרה-מדוללות באמצעות שתי טכניקות משלימות: ספקטרוסקופיית אינפרא־אדום וספקטרוסקופיית אימפדנס. הממצאים הבולטים היו עלייה באימפדנס לאורך הפּוֹטֵנְצְיוֹת, שינוי במאפיינים ספקטרליים הקשורים לרשת קשרי המימן, הבדלים בתחום ה-Far-IR  ומיתאם בין המדדים החשמליים והספקטרליים בפּוֹטֵנְצְיוֹת 200C ו- 1M[1].

מסקנת החוקרים היא שהפּוֹטֵנְטִיזַצְיָה לוותה בהבדלים מובחנים בפרמטרים הפיזיקליים שנמדדו, וכי ההכנות שמרו על תכונות מבניות ומולקולריות גם בדילולים קיצוניים. המסקנה החשובה לדיון הציבורי פשוטה: הביטוי “רק מים” אינו אפיון של דגימה. הוא אינו אומר דבר על האימפדנס שלה, על הספקטרום שלה או על הארגון המולקולרי שלה.

המאמר הראשון בסדרה עסק במבנים שנצפו בהכנות של אורום מטאליקום. המאמר הנוכחי מוסיף את הממד החשמלי והספקטרלי. יחד הם מעבירים את הדיון מן החישוב התאורטי של הדילול אל בדיקה ישירה של התוצר ההומאופתי עצמו. והתוצאות מדהימות: גם אם ההתקדמות בהבנת תהליכי ההכנה ההומאופתים היא איטית, הגבולות ללא ספק נחצו. הכנות הומאופתיות שומרות גם באולטרה-דילולים על איכות פיזיקלית פעילה ומובחנת, המתבטאת בתגובה חשמלית וספקטרלית הניתנת למדידה.

ד"ר האנמן היה מדען מן המעלה הראשונה, ולכן נכון יהיה ללכת בדרכו עם האמירה שהמדע מתפתח במקום שבו מפסיקים לפעול על פי דוגמות קבועות מראש, ומעזים לבדוק גם את מה שחורג מגבולות הידוע. עלינו תמיד לחתור להבנה עמוקה ורחבה יותר.

 

מקורות

1. Kundu S, Dash UR, RoyChaudhuri C, Roy A, Chattopadhyay S, Chakravarty R, Nayak D, Kaushik S, Roy Chowdhury A, Barui A, Chakraborty S. “Investigation of molecular footprints in ultra-high diluted homoeopathic solutions of Arnica montana and Rhus toxicodendron through combined infrared and impedance spectroscopy.” Indian Journal of Research in Homoeopathy. 2026;20(1):17–29. DOI: 10.53945/2320-7094.2354. https://www.ijrh.org/journal/vol20/iss1/3/

2.  המאמר הראשון בסדרה: “מחקר מדעי ראשון מוכיח תקפות של אולטרה-דילולים”, מכללת  רֵמֵדִי. https://www.remedycollege.co.il/research1/

3. Magar HS, Hassan RYA, Mulchandani A. Electrochemical Impedance Spectroscopy (EIS): Principles, Construction, and Biosensing Applications. Sensors. 2021;21(19):6578. doi:10.3390/s21196578

4.  Seki T, Chiang KY, Yu CC, Yu X, Okuno M, Hunger J, Nagata Y, Bonn M. The Bending Mode of Water: A Powerful Probe for Hydrogen Bond Structure of Aqueous Systems. Journal of Physical Chemistry Letters. 2020;11(19):8459–8469. doi:10.1021/acs.jpclett.0c01259.
https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC7584361/

5. ?Bruker: What is FT-IR spectroscopy
הסבר כללי על ספקטרוסקופיית אינפרא־אדום ו־chemical fingerprint. https://www.bruker.com/en/products-and-solutions/infrared-and-raman/ft-ir-routine-spectrometer/what-is-ft-ir-spectroscopy.html 6. PalmSens: Electrochemical Impedance Spectroscopy. הסבר כללי על אימפדנס, פאזה, רכיב ממשי ורכיב מדומה. https://www.palmsens.com/en-gb/knowledgebase-article/electrochemical-impedance-spectroscopy-eis/

6. PalmSens: Electrochemical Impedance Spectroscopy. הסבר כללי על אימפדנס, פאזה, רכיב ממשי ורכיב מדומה. https://www.palmsens.com/en-gb/knowledgebase-article/electrochemical-impedance-spectroscopy-eis/